<h1>רבינו ירוחם ני"ב ח"א</h1>
<h2>דף נ:</h2>
העושה מלאכה בערב שבת אינו רואה בה סי' ברכה לעולם אבל שמותי לא משמתינן ליה ודוקא מן המנחה ולמעלה אבל סמוך למנחה מותר כך פשוט בפסחים וכתב אבי העזרי ודוקא להשתכר אבל מתקן הוא כליו לצורך שבת וכן מי שכותב ספרים לצורך לימודו מותר כל היום.
אם נהגו אבותיו שלא ללכת בער' שבת משום מקום אל מקום אחר פיר' שבא לפני חכם ואמר שאין יכול לסבול אותו מנהג אין מתירין לו כך פשוט בפסחים ודוקא שנהגו להחמיר עליהם כמו שכתבתי [נ"ב ח"ה] בעניני המנהגות בענין ת"ח.
<h2>דף צט:</h2>
בערבי שבתות ובערבי ימים טובים יכול לאכל עד שתחשך זולתי בפסח כמו שכתבתי בענין פסח [נ"ה] בחלק רביעי פירוש ויכול להתחיל כך פשוט וכן כתב רי"ף ורשב"ם ור"י והרמב"ם שמותר להתחיל בסעודה בערב שבת ובערב יום טוב עד שתחשך ובעל הלכות גדולות כתב שאסור להתחיל ואם התחיל לא יפסיק כאשר כתבתי בדיני קדוש וראשון עקר. ואם התחיל וקדש עליו היום היאך יעשה כתבתיו למעלה [לקמן ק' ע"א].
בערבי שבתות וימים טובים חוץ מפסח יכול לאכול מבעוד יום כדי להוסיף מחול על הקדש כדאמרינן [ברכות כ"ז ע"ב] מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קדושה על הכוס וכו'. ובליל פסח כמו שכתבתי במקומו [נ"ה ח"ד].
<h2>דף ק.</h2>
אם התחיל לאכול בערב שבת או בערב יום טוב וקדש עליו היום אינו מפסיק כלומר שיצטרך לעקור שלחנו ולברך ברכת המזון ולא יגמור סעודתו קודם שיקדש, אלא פורס מפה ומקדש ואחר כך אומר המוציא וגומר סעודתו ומברך ברכת המזון כך פשוט בפסחים. וכן כתב רי"ף שאין לברך ברכת המזון על מה שאכל ומברך ב"פ הגפן אף על פי שבירך כששתה בתחלת אכילתו שכבר נאסרה עליו אכילה ושתיה מיד שקדש היום ועל כן מברך ב"פ הגפן ומקדש ואחר כך מברך המוציא כמו שכתבתי וכמו שכתב רי"ף. וכן כתב הריב"ג ובה"ג שצריך לברך המוציא דקדוש הוי הפסק וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן עקר. וכמו כן אם התחיל לאכול בערב פסח וקדש עליו היום אינו מפסיק אלא עושה כסדר הזה כי אין חלוק בזה בין פסח לשאר ימי' טובי' וכן נראה סברת רי"ף וכן פסק הרז"ה והרמב"ן.
<h2>דף ק:</h2>
בימי הקדמונים היו שולחנות קטנות ומשימין אותן בפני כל א' ונראה לפי סוגיית הגמרא כי היה השלחן ערוך במקום אחר [ו]היה מקדש ואחר הקדוש מביאין לפניו השלחן אבל בזמן הזה שהשלחנות שלנו גדולות יהיה טורח גדול והפסק להביאם אחר הקדוש ולפי' נהגו להביא השלחן קודם הקדוש ולפרוס מפה ולקדש. וכתב בירושלמי דפורסין מפה כדי שלא יראה בשתו הפת פי' שהוא מוקדם בפסוק ארץ חטה וכו' והיה לו לברך עליו תחלה ואינו עושה כן אלא מקדים היין. ושמעתי טעם אחר זכר למן שהיה כאלו מונח בקופסא שהיה טל למטה וטל למעלה וכן הפת מונח [בין] ב' מפות.
מי שקדש או הבדיל ורוצה לשתות [יין] תוך סעודתו אין צריך לברך בפ"ה כי כבר פטר עצמו בבפ"ה שבירך בקדוש ודוקא שקדש או הבדיל סמוך לסעודתו. כך כתבו המפרשים בפסחים. וכן מוכח בברכות דיין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון כמו שכתבתי במקומו בברכת הנהנים בברכת היין [נט"ז ח"א].
<h2>דף קא.</h2>
הקדוש אף על פי שיצא מוציא אחרים ידי חובתן. כך פשוט בפסחים ובר"ה. ועוד בר"ה וה"ה לבפ"ה של קדוש היום שהוא קדושא רבא כאשר אכתוב פי' ובקדוש הלילה כמו כן בפ"ה מוציא אחרים אף על פי שיצא. ואף על פי דאמרינן בר"ה דמברכ' יין אם יצא אינו מוציא, בפ"ה דקדוש חובת קדוש הוא ודינו כקדוש ואע"פ שיצא מוציא.
אין קדוש אלא במקום סעודה פי' בין בשבת בין בי"ט ולפיכך מי שקדש בבית הכנסת אפילו שתה לא יצא ידי חובתו לא מקדוש ולא מב"פ הגפן דשנוי מקו' הוי הסח הדעת פי' וחשוב כמו הסח הדעת ולא מהני תנאי כלומר אף על פי שהיה בדעתו ללכת לאכול לביתו פי' והמקדש שרוצה לאכול במקום אחר יכול לקדש לאוכלים שם דלהם הוי מקום סעודה. ומאגרא לארעא הוי שנוי מקום ואם קדש באגרא והלך לאכול בארעא שהוא הבית של מטה צריך לחזור ולקדש אפי' התנה וה"ה מחדר לחדר ומבית לבית אבל מפנה לפנה כלומר מקרן זוית א' לקרן זוית אחרת (שהוא הבית של מטה צריך לחזור ולקדש) אפילו טרקלין גדולים מאחר שהכל בבית אח' אין צריך לחזור ולקדש כך פשוט ומוכח בפסחים. כתב הר' נסים במגלת סתרים הא דאמרינן דאין קדוש אלא במקום סעודה דוקא כשמתחלה היה בדעתו לאכול באותו מקום שקדש ואחר כך נמלך לאכול במקום אחר אבל אם מתחלה כשקדש היה בדעתו לאכול במקום אחר יצא ידי קדוש כי מהני התנאי והביא ראיה מהירושלמי [עי' רא"ש סי' ה']. ויש מי שכתב דאינו מהני תנאי אלא בבית אחד כמו שתאמר מחדר לחדר או מעליה לבית אבל מבית לבית אחר כגון מבית הכנסת לביתו לא מהני וכן משמע בירושלמי וכן נראה עקר. ואם שומע קדוש שכנו על שלחנו הסדור לפניו ונתכוון שומע או משמיע הרי זה במקום סעודה יצא כך כתב הר' דוד הכהן.
המקדש בב"ה או במקום אחר שלא במקום סעודתו מאחר שלא יצא ידי חובתו כמו שכתבתי למעלה אין לו לשתות דאסור לטעום עד שיקדש כך כתבו המפרשים בפסחים. ועוד פשוט שם דקדוש שמקדשים בב"ה הוא להוציא אחרים ידי חובתן שאוכלים שם שמתאכסנים שם ונראה שאם אין שם אורחים שהיא ברכה לבטלה וכבר כתבתי למעלה סברת הר' נסים אם יצאו בקדוש בית הכנסת עם תנאי. והר' יונה כתב שאין ברכה לבטלה דהא דאמרי' אין קדוש אלא במקום סעודה אינו אלא מדרבנן ואסמכוה אקרא כתיב וקראת לשבת עונג ועקר הקדוש מן התורה היינו בכניסתו כדכתיב זכור זכרהו על היין בכניסתו הילכך כיון שיש בני אדם שאינם יודעי' לקדש נהגו לקדש בבית הכנס' כדי שיצאו ידי קדוש מן התורה ע"כ וזה נראה דחק גדול ולפיכך צריך עיון על המנהג.
מקדש אין צריך נר ואף על גב דאמרי' בפסחים דילמא עד דאזליתו לביתיכו מתעקר לכו שרגא וכו' ה"פ ולא תרצו לאכול בלא נר אבל אם היו רוצים לאכול בלא נר היו יכולים לקדש בלא נר וכן עקר וכן הסכימו רוב הפוסקים וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף קב:</h2>
ואם גמרו סעודתייהו מקמיה דקדיש יומא ועוד שהיו נוטלין ידיהם לברכת המזון קדש היום אומרין תחלה ברכ' המזון על כוס ראשון ועם כוס שני אומ' קדוש היום כך מוכח בפסחים וכן כתב רי"ף אבל יש מהפוסקי' שהקשו עליו דכיון שאסור לאכול ולשתות קודם קדוש היאך ישתה [כוס] ברכ' המזון הילכך אין לחלק דאפילו גמר סעודתו ולא הספיק לברך ברכת המזון עד שתחשך פורס מפה ומקדש ועושה כסדר שכתבתי וכן כתב ה"ר ישעיה והר"א. ולפיכך לא יברך ברכת המזון על כוס א' וגם קדוש דאין מברכין ב' קדושות על כוס אחד שלא לעשות מצות חבילות חבילות כך פשוט. וכתבו בתוספות וההיא דיקנה"ז הכל ענין א' קדוש והבדלה אבל הכא ברכת המזון וקדוש ב' ענינים הם. יש מי שכתב כי כשגמר קודם שקדש היום דאינו מזכיר של שבת בברכת המזון כי דוקא כשלא גמר מזכיר של שבת כדאמרינן בתוספות אבל כשגמר לא ויש מי שכתב שמזכיר של שבת מידי דהוה אמי [שלא] (ש)התפלל בע"ש [מנחה מתפלל שתים של שבת] וכן נראה וכן כתב הרא"ש.
<h2>דף קג.</h2>
ביום טוב שחל להיות אחר השבת אומר יקנה"ז י' יין כלומר בורא פרי הגפן. ק' קדוש. נ' נר כלומר בורא מאורי האש. ה' הבדלה. ז' זמן כלומר שהחיינו ולמטה [לקמן ק"ד ע"א] אפרש כיצד אומר הבדלה. פי' ואין מברכין על הבשמים ואע"ג דנאמר דאין נשמה יתרה ביום טוב כשבת, אגב תענוג יום טוב אינו מרגיש בחסרונה כך פשוט בפסחים. פי' רשב"ם דביום טוב נמי איכא לנשמה יתירה וראשון נראה עקר.
<h2>דף קד.</h2>
ועוד פשוט אומרי' הבדלה במוצאי שבת ליום טוב אבל לא במוצאי יום טוב לשבת. ביום טוב אחר השבת אומר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת כדי לומר מעין חתימה סמוך לחתימה ומה שנהגו להוסיף ואת יום השביעי מששת ימי המעשה (ה)קדשת והבדלת ו(ה)קדשת וכו' השיב רבינו תם לרבינו אפרים משום דאמרינן המוסיף לא יוסיף על שבעה הבדלות רצו לפעמים להזכיר שבעה והוסיפום ביום טוב אחר שבת לפי שהוא מענין יום טוב ואלו הן בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגוים הרי שלשה ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אינו מן המנין אלא אגב דאמרינן ליה בעלמ' אמרינן ליה הכא ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת דשרי אוכל נפש ביום טוב מה שאין כן בשבת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה (ה)קדשת היינו יום טוב אחרון של חג שהוא חלוק מששת ימי חול המועד שלפניו והבדלת ו(ה)קדשת את עמך ישראל וכו' היינו שני הבדלות בין כהנים ולוים ובין ישראלי' וזהו מעין חתימה המבדיל בין קדש לקדש.
<h2>דף קה.</h2>
נהגו שלא לקבוע סעוד' בין מנחה למעריב בשבת וכן במדרש השותה מים בין השמשו' בשבת כאלו גוזל את המתים. ור"ת כעס על רבינו משולם על שהנהיג לאכול וכתב שפעם אחד אירע בלותיר ובא לידי סכנה ורב שר שלום ממתא מחסיא כתב כל השותה מים בע"ש כתב שתמצא במדרש השותה מים בע"ש וכו'.
בליל שבת ולילי יום טוב יש בהם קדושה על הכוס פירוש שמזכיר שבת ויום טוב. וביום שבת ויום טוב אין בהן קדושה על הכוס כלומר שאין אומר אלא בורא פרי הגפן בקדוש כאשר אכתוב כך פשוט בפסחים ובמסכת ברכות. המקדש בתפלה צריך לקדש על הכוס כלומר שאינו נפטר בקדוש התפלה. מי שלא קדש בליל שבת מקדש והולך כל יום השבת אע"פ שאכל וקדוש לילה קודם לכבוד יום וכבוד לילה כגון שאין לו אלא כוס אחד כך פשוט בפסחים. ועוד פשוט אע"פ שטעם מקדש [ק"ז ע"א].
כבוד יום וכבוד לילה כבוד יום עדיף כך פשוט.
<h2>דף קו.</h2>
צריך לקדש ביום ובלילה כך פשוט בפסחים. ועוד פשוט וקדוש של יום הוא בורא פרי הגפן ולא יותר ובלילה לא תקנו ויכלו אלא [משום שכל האומר ויכלו] בערב שבת כאלו מעיד על הקדוש ברוך הוא שברא עולמו בששה ימים ושבת בשביעי. אם רשאים לטעום קודם שיטעום המקדש תמצא בדיני ברכת הנהנין בענייני הסעודה [נט"ז ח"ד] בדין אם המסובין רשאין לטעום ושם כתבתי כי מצוה לשתות כל אחד אע"פ שאחד מברך לכלם ונהגו לשפו' מכוס קדוש לכוס כל אחד ונראה מדין התלמו' שאינו צריך.
בקדוש נהגו לומר ויכולו כדי להוציא בני ביתו שלא אמרוהו בתפלה. כך כתבו בתוספתא וכתבתיו בחי"ט.
אין צריך לומר קדוש בסעודה ג' דמה בלילה קדוש אחד כך ביום כך כתב רמ"ה ומהרמב"ם נראה שצריך לקדש שכת' שצריך לקבוע סעודתו על היין בכל ג' סעודו'.
<h2>דף קו:</h2>
אם נטל ידיו ואחר כך קדש אין צריך לחזור ליטול ידיו דלא הוי קדוש הסח הדעת ולא הפסק מאחר שאין קדוש אלא במקום סעודה כמו שכתבתי למעלה [ק"א ע"א] כך פשוט בפסחים ופי' רשב"ם ור"י ומיהו נראה לכתחלה מקדש ואחר כך נוטלין לידים כדאמרי' בברכות [נ"א ע"ב] מוזגים ואחר כך נוטלין לידים כבית (שמאי) [הלל] ורבינו תם כתב דהתם איירי בחול שאם יטול ידיו תחלה שמא יתעסק בשא' צרכיו ולא יאכל לאלתר ואתי לאסוחי דעתיה אבל בשבת השלחן ערוך וליכא למיחש. אם מקדשים על הפת נחלקו הפוסקים בההיא דפסחים זמנין דחביבא ליה ריפתא מברך אריפתא וזמנין וכו' ובפירוש ההלכה נחלקו ופירש רשב"ם דמקדש על הפת ואומר ויכלו ומברך ברכת המוציא ואינו פורס עד שיקדש אחרי כן ורבינו תם כתב דאין מקדשין על הפת ונהגו לקדש על הפת וכן כתבו כל הגאונים ורי"ף והרמב"ם.
כתוב בסדר רב עמרם אע"ג דבעלמא אין מבדילין על הפת ביום טוב שחל להיות במוצאי שבת מבדילין עליו כיון דקדוש עקר מקדשין על הפת ונעשית ההבדלה טפלה ומבדילין על הפת עם הקדוש ע"כ.
<h2>דף קז.</h2>
אין מקדשין על השכר כך פשוט בפסחים ופירש רשב"ם אע"פ שהוא חמר מדינה כלו' שאין שם יין ושותין אותו במקום יין ורוב המפרשים פירשו דמיירי כי לא הוי חמר מדינה אבל אי הוי חמר מדינה מקדשין עליו וכן כתב רבינו אב"ן וכן נראה דעת ר"י וכן הסכימו רוב הגאונים.
המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא כך פשוט בפסחים. וכתב בתוספות לאו מלא לוגמיו אלא כדאמרינן ביומא [פ' ע"א] כל שאלו מסלקו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו והוא פחות מרביעית כדמפרש שם ורב עמרם ורב צמח כתבו מלא לוגמיו רביעית וראשון נראה עקר. ואמרינן בעירובין [מ' ע"ב] ואם [לא] טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין מלא לוגמיו יצאו כלם וכתב הרא"ש כי אם שתו שנים מהם כמלא לוגמיו דאין מצטרפין ופירש מלא לוגמיו הוא מן המובחר ואם שתה פחות יצא.
<h2>דף קיז:</h2>
בקדוש שבת חותם מקדש השבת בקדוש יום טוב חותם מקדש ישראל והזמנים כך פשוט בפסחים בקדוש אומ' וקדשנו במצותיו ואין אומר וקדש(ת)נו במצותיך זולתי בתפלה כך פשוט בפסחים.
